הקשיים של הנשים לצאת מהזנות

הקשיים של הנשים לצאת מהזנות

אחוז היציאה מהזנות נמוך ביותר! אחוזי היציאה מקבילים לאחוזי היציאה של מכורי הרואין. אם האישה יוצאת מהזנות או שהיא על סף חוסר תפקוד או שהיא נהרגה או נפטרה טרם זמנה. מעגל הזנות עובד כ'סלאלום' לוכדני אשר רק גדל ומתעצם עם השנים. מעט מאוד נשים מצליחות לצאת מהזנות מבלי עזרה מבחוץ. בסעיפים הבאים נפרט את הבעיות העיקריות העומדות בפני הנשים לצאת ממעגל החיים ההורסני של הזנות.

שליטת הסרסור או השובה

ידוע כי לסרסור יש תפקיד מכריע בדינאמיקה של הכניסה לזנות (Flowers, 2001 אצל גור, 2004). אך, ביחד עם זאת השפעתו לא נפסקת מעת הכנסת הנערה או האישה נטולת האמצעים לזנות. מהרגע בו הצליח לשדל את הנערה ולסרסרה לזנות, שליטתו בה רק מתעצמת, לצד המשך בידולה משאר האוכלוסייה הנורמטיבית. מחקרים מראים כי לפחות 90% מהנשים בזנות נשלטות ע"י סרסורים (Barry, 1995; Giobbe et al., 1990). במחקר של Hunter (1994) האחוזים נמוכים רק במעט- הערכות עומדות על בין 80%-90% מהנערות בזנות נשלטות ע"י סרסורים. בכל מקרה, מדובר באחוז גבוהה ביותר, המסביר את הקשר האקוטי שבין שליטת הסרסור באישה לבין הישארותה בזנות.

הסרסור משחק את דמות האב, בן – הזוג או המשפחה (המעוותת והמתעללת); הוא נותן תשומת לב, מפגין אהבה ואף תמיכה והגנה כלפי הנערה ובו זמנית מפחיד אותה, תוקף אותה, שולט בה, ומשתמש במניפולציות רגשיות בשביל להשאירה בזנות. כל תהליך השידול לזנות, אינו חד פעמי, הוא חוזר על עצמו כל הזמן, ולמעשה מהווה את גלגל השליטה באשה או בנערה.

Giobbe ועמיתים (1992) ערכו מחקר המשווה בין זנות לצורות שונות של אלימות במשפחה. עפ"י המחקר שלהם שיטות השליטה הכפייתיות של סרסורים ולקוחות על הנשים בזנות זהות לשיטות שבהן משתמש הבעל המכה להשגת שליטה על האישה: אלימות פיסית, אלימות מינית, אלימות נפשית, אלימות מילולית, אלימות כלכלית, בידוד, איומים, הפחדות פיזיות, וכמובן הכחשה על כל סוגי האלימות הללו ע"י הגבר שמחולל אותן.

Herman (2003) "טוענת כי אחת השיטות הממוסדות של כפייה היא שליטה על פונקציות גופניות. שיטות אלו מיושמות באופן שיטתי ע"י הסרסורים וסוחרי הנשים בתעשיית המין, לא רק כדי להרגיל את הקורבנות או לשבור את התנגדותן, אלא גם כדי לאמן אותן לביצועים המיניים. המטרה המרכזית הינה להרוס את האוטונומיה של הקורבן, וליצור מצב של כניעה מרצון" (ציטוט התרגום נלקח מגור, 2004).

סינדרום סטוקהולם – הזדהות עם השובה או המתעלל

Graham ועמיתים (1994 אצל Farley et al., 1998) תיארו את ההשלכות הפסיכולוגיות של השהייה בזנות. האסטרטגיה הפסיכולוגית להישרדות בשבי – סינדרום סטוקהולם (Stockholm Syndrome) – יכולה להסביר את ההיקשרות הטראומטית שנוצרת בין נשים בזנות לסרסורים, ה- madams, ו/או השובים שלהן. כאשר אדם אחד מחזיק את כוח החיים – והמוות בידיו כלפי אדם אחר, אפילו הבעת נחמדות קטנה נתפסת או מתפרשת עם הוקרה עצומה ע"י הגורם החלש במערכת היחסים המעוותת הזו. אסטרטגיה זו מאפשרת נחוצה על מנת להכחיש את היקף הנזק שהסרסורים והלקוחות מסוגלים לגרום. הישרדות האישה בעולם הזנות תלויה ביכולת שלה לנבא או לצפות את ההתנהגות של אנשים אחרים מסביבה. לכן, אחרי שהות באותה סביבה, היא מפתחת יכולת לעמוד על המשמר לגבי כל הצרכים של סרסורה עד לרמה שבה (או למצב שבו) היא מזדהה לחלוטין עם השקפת עולמו.

Graham מסביר כי למאובחנים/ות בסינדרום סטוקהולם יש קושי עצום בעזיבת השובה, משום פחד עמוק ו/או מחשש בנקמה שיכולה לבוא מהשובה. באופן אירוני, ההתנהגות שעוזרת לאישה לשרוד בעולם הזנות פוגעת, בטווח הארוך, בסיכויה להינצל מהזנות באופן העצמאי. עובדה זו מחדדת את הצורך בעזרה מקצועית לנשים שהיו בזנות – משום שרובן אינן מסוגלות לעזור לעצמן.

 CPTSD ואיבוד הזהות העצמית

הסימפטומים של CPTDS בזנות הם קשיים בויסות רגשי, עוררות יתר, שינויים בתפיסה עצמית ביחס לאחרים, תפיסת העצמי כאובייקט מיני נשלט, ושינוי באמונות ביחס לטבע ולעולם. האובייקטיפיקציה (objectification) או החפצת האישה, והבוז שרוחשים להן, מופנמים והופכים לשנאה עצמית ותיעוב עצמי, אשר עמידים בפני שינוי. הנשים שבזנות, כמו בעבדות או במחנות ריכוז, יכולות לאבד את הזהות שלהן כאינדיבידואליות, ולהפוך להיות מה שהאדון או הלקוח רוצה שהן יהיו. Herman (2003) טוענת, מנקודת מבט קלינית, כי הסינדרומים הטראומטיים המורכבים מהם סובלים העוסקים בזנות הנם בין הסינדרומים הקשים ביותר להבנה, והמאתגרים ביותר לטיפול. לדברי הרמן, הקורבנות סובלים מהפרעות נוירו-ביולוגיות חמורות, והפרעות אישיות קשות. זה כולל מצבי אגו מורכבים ומבלבלים, וצורות חמורות של דיסרגולציות – חוסר וויסות (dysregulation) גופניות ורגשיות. לדבריה, הסרסורים משתמשים בשיטות עינויים ידועות על מנת להרגיל את האישה לביצועים המיניים, ולויתור מוחלט של זהות ושליטה. ההתמכרות לסמים משמשת גם היא לשליטה על התפקודים הנפשיים והגופניים, דבר שמחמיר את התמונה הקלינית.

גלגל חוזר של התנהגות עם אלמנטים של הרס עצמי

כפי שהוזכר קודם לכן, הנשים והנערות בזנות באות מבתים הרוסים בהן לא רק שלא קיבלו שום תמיכה וחינוך הולם, אלא רובן עברו התעללויות פיזיות ופסיכולוגיות – כל ההבנה של אהבת משפחה ואהבת האני שונה משאר האוכלוסייה הנורמטיבית. מדובר בנשים ונערות שבכל חייהן היו מעורבות ביחסים מקרבנים והתפקיד החברתי אותו הן יודעות (ולמדו) לגלם במערכות יחסים הוא תפקיד האובייקט המיני. גם אם חלק מהנשים מודעות לכך שהן עברו גילוי עריות, חלקן כלל לא מקשר בין עברן לבין העובדה שכיום הן בזנות. הרבה מהנשים זקוקות לטיפול אישי מול פסיכולוגית ועובדת סוציאלית המתמחה בהתעללות מינית בילדות, בשביל להתחיל את התהליך של פתיחת מודעות ואיתה חשיפת הפצע של הפגיעה בילדות ותובנה לתוך החיים המקרבנים אליהם הן נפלו. אין ספק כי יצירת תובנה עמוקה וחדשה לגבי כל מסכת ההתעללויות שעברו הנשים בזנות, ביחד עם בניית תהליך של חיזוק פנימי הינן בגדר הקשיים העמוקים ביותר והאתגרים ארוכי הטווח העומדים בפני הנשים שיוצאות מהזנות.

 התמכרות לסמים

למרות שהחשיפה לשימוש בסמים קלים אצל נשים ונערות בזנות החלה לרוב לפני הכניסה לזנות (במיוחד במקרים של אלכוהול ומריחואנה), ישנה עליה חדה בשימוש בחומרים כימיים לאחר הכניסה לזנות. הסיבות לכך מורכבות ביותר ונוגעות בהתמודדות עם הכאב והקושי של החיים בזנות, בסביבה והחברה שבה נמצאות הנשים בזנות, חיים ברחוב, התמכרות בעקבות גורמים חיצוניים מסרסרים (נשים וגברים כאחד), קשיים עם ההתמודדות היומיומית עם חיי הזנות, וכדומה. חלק מהנשים שנכנסו לזנות החלו או הגבירו את השימוש בסמים ו/או אלכוהול בכדי לטשטש ול"סמם" את הכאב מפגיעות פיזיות ונפשיות, להן הן נחשפות בזנות (Farley & Kelly 2000).

במחקר של Parriott (1994) 78% מהנערות החלו להשתמש בקראק ו- 69% בהרואין לאחר כניסתן לזנות. תוצאות המחקר מלמדות כי: 94% מהנשים שהיא ראיינה מגדירות את עצמן כמכורות לחומרים כימיקלים; מבין החומרים שהוזכרו בשימוש גבוה בחצי שנה האחרונה מוזכרים: אלכוהול, קראק – קוקאין, ומריחואנה (Parriott 1994).

ההתמכרות לסמים פועלת הן כמסממת את הכאב שבזנות והן כממכרת לזנות עצמה. הרבה מהנערות והנשים בזנות מסכימות לסקס תמורת סמים (במקום כסף). כאשר מדובר בסם ממכר כמו קראק, אשר ה"low" שלו הוא בגדר "בלתי נסבל" היקף התופעה עולה, והאישה או הנערה חפרו לעצמן עוד בור בדרך לקבר. במחקרה של רות פריוט 76% מהנשים הסכימו לסקס בתמורה לקראק.

מחסור באלטרנטיבות

נשים המתדרדרות לזנות באות ממשפחות הרוסות בהן עברו התעללויות מילדות, הן מתמודדות עם עבר של בעיות סמים, חסך חינוכי, מחסור בדיור, בעיות בריאותיות ונפשיות, הפליה, התנשאות והתעלמות מצד החברה ומחסור אקוטי בתמיכה מצד מרבית הסובבים אותה! כל אלו מצביעים על מצוקתן ומשקפים את מצבן הכלכלי העגום וחוסר הברירות האלטרנטיביות הקיימות עבורן בכדי לברוח מהזנות ולהשתלב בחברה הנורמטיבית, שרובנו מכירים. 85%-95% מהנשים רוצות לצאת מהזנות, אך אין להן שום אמצעי הישרדות נגיש אחר (Farley 2004, Farley et al. 2003).

מרבית הנשים בזנות חיות מתחת לקו העוני ומתמודדות עם מחסור בדיור ובגישה לתנאים הומאניים בסיסיים. במחקר שערכה Farley עם עמיתים ב- 1998 נמצא כי אחוזי ההומלסיות בקרב הנשים בזנות עומד על 72%. נתונים אלו מצביעים על מצוקה כלכלית וסוציו-אקונומית בה נמצאות הנשים. כל המחקרים האקדמאים לגבי הזנות אינם תואמים את האשליה שזנות היא דרך מקובלת להתפרנס עבור כל אישה ו"שאם הן היו רוצות, הן היו יכולות להחליף מקצוע". בהתחשב בעובדה שהגיל הממוצע לכניסה לזנות עומד על 14! אפשר רק לשער מה הנזקים שאפילו שנים מעטות בזנות עושים לבחורה צעירה וכיצד הם פוגעים בעתידה.

סיכום

סיקור הקשיים העומדים בפני נשים ביציאה מהחיים בזנות הכרחי לבניית תכנית טיפולית נכונה העונה על הצרכים הייחודיים של קהילה זו. מספר אקדמאיים שחוקרים את הזנות אמרו שהרבה מהמושגים והרעיונות שהתבססו בנוגע לשבירת מעגל ההתמכרות (סמים, אלכוהול וכו') מאוד רלוונטיים למחקר ולהבנה של היציאה או הניתוק מהזנות. Mansson & Hedin (1999) מסבירים כי אי אפשר לראות את הזנות כמקרה או אירוע יחיד; הזנות היא סדרה של אירועים שמתרחשים לאורך זמן וחוזרים על עצמם בכל מיני סיטואציות ושלבים לאורך החיים של האישה עד שהם יוצרים מציאות מסוימת וייחודית לאלו שנמצאות בזנות.

לפיכך, אי-אפשר להסתכל על היציאה מהזנות כאל אירוע חד-פעמי; את הניתוק והיציאה מהזנות יש להשוות לתהליך המקביל לדוגמא לתהליך ההתנתקות מההתמכרות לסמים. כמו שההתנתקות מהסמים או מאלכוהול היא תהליך שמתחיל מהרצון לצאת, ההתמודדות עם העבר וההווה משולבת בבניית מודעות עצמית חדשה וטיפול רפואי ופסיכולוגי, ורק לאחר מכן בנייה חדשה של החיים שבסופה ישנה יצירת זהות חברתית ואישית חדשה (בקונטקסט שונה מהעבר); כך הם גם השלבים בתהליך ההתנתקות מהזנות.

 

מתוך: אמיאלה קופמן, 'מהי זנות, תובנה לתוך קהילת הנשים בזנות, תאור מצב', 2005.

בעמותת תודעה רואים בזנות תופעה שמשמעה ניצול בני אדם, גברים ונשים כאחד. בחסות המעטה הציני של "חופש העיסוק", נשים וגברים הלכודים בזנות נפגעים בדרכים בלתי הפיכות בגופם ובנפשם. קרא עוד

עזרו לנו לממש את מטרות העמותה ולהשפיע!
תרמו עכשיו לעמותת תודעה

טלפון: 03-9099119

ת.ד. 33290 תל אביב

todaa.hasbara@gmail.com