גורמים המשפיעים על הכניסה לזנות

גורמים המשפיעים על הכניסה לזנות

בספרות המקצועית קיים גוף ידע נרחב המתעד את השכיחות הגבוהה של הבעייתיות והמצוקה בחייהם של אנשים צעירים בזנות (גור, 2004). מחקרים רבים סוקרים רקע של התעללות מינית בילדות, בריחות מהבית, חיי הומלסיות בשולי החברה, התמכרות לסמים, גלגל של יחסים אישיים מקרבנים כגורמים המשפיעים על כניסת נערות לזנות. במסגרת מאמר זה, נסקור רק את הגורמים המרכזיים והנפוצים שמשפיעים על נשים ונערות להיכנס לתוך החיים בזנות. אם כי, ברור וחשוב לציין את המורכבות אשר בכל מקרה ומקרה.

התעללות וגילוי עריות בילדות

מחקרים רבים מדברים על הקשר בין עבר של ניצול מיני בילדות לבין התגלגלות לחיים בזנות. הנתונים הם רבים – כל המחקרים מראים כי בין 70%-90% מהנשים בזנות עברו התעללות מינית בילדותן. ומחקרים רבים מקשרים בין הטראומה של גילוי העריות בגיל מוקדם לבין החיים בזנות בגיל יותר מאוחר.

אחת הסיבות לשוני הגדול במספרים שבדיווחים מקורו בבורות עמוקה בקרב הנשים בזנות לגבי הגדרת התעללות, ומי באמת הצד האשם בה. נשים רבות לוקחות את אשמת ההתעללות על עצמן. אחת הנשים שהשתתפה במחקר (שעברה היה ידוע לחוקרים) הסבירה מדוע היא לא סימנה שהיא עברה התעללות ע"י אביה בילדותה (בשאלון המחקר) משום ש- 'הוא לא השתמש בכוח ולא הייתה "אלימות" והיא בכלל לא הבינה אז או ידעה שזה היה מין' (Farley & Barkan, 1998). יש לקחת בחשבון כי משום שהפרת זכויותיהן הבסיסיות של הנשים שהגיעו לזנות החלה בשלבים המוקדמים לחייהן בקונטקסט של סביבה לה הן קוראות משפחה ובשל המציאות האלימה והמדכאת שבה הן נמצאות, תובנתן הבסיסית לגבי זכויותיהן אינה זהה לאוכלוסייה הנורמטיבית.

הבעייתיות מתחילה כאשר נותנים לנשים למלא את השאלונים באופן עצמאי, או כאשר לא מסבירים להן את ההגדרות הבסיסיות של אונס, ניצול מיני, גילוי עריות או אלימות בכלל. במחקרים בהם איסוף הנתונים התבצע באמצעות שאלונים אישיים – הנתונים לגבי ההתעללות הרבה יותר נמוכים. לעומת זאת, כאשר מחקרים נעשים באמצעות אבחון של קלינאים ו/או מטפלים מוסמכים – הנתונים העולים ממחקרים אלו הרבה יותר גבוהים. לפיכך, צריך להסתכל בזהירות על הנתונים כמינימליסטים ביותר, שאינם משקפים את המצב במלואו, ולקחת בחשבון כי הנתונים הרבה יותר גבוהים במציאות מהמדווח!

להלן כמה נתונים סטטיסטיים לגבי התעללות בילדות:

  • 90% מהנשים שנשאלו ע"י מטפלים מוסמכים העידו שעברו התעללויות ותקיפות מיניות בילדותן (Parriott, 1994).
  • 85% מהנשים בזנות דיווחו על היסטוריה של התעללות מינית בילדות (המועצה לאלטרנטיבות לזנות בארה"ב ב-1991 Hunter, 1994; Parriott, 1994;).
  • משאלונים המתבססים על דיווח עצמי עולה כי 70% מהנשים בזנות מדווחות כי עברו גילוי עריות בילדותן! (Farley, 2004; Parriott, 1994).
  • בעשר שנות ניסיוננו בתחום טרם פגשנו אישה אחת בזנות שלא עברה ניצול מיני בילדותה (עדותה של קרן ידעיה שראיינה ודיברה עם מאות נשים ונערות).
  • כמו כן, 49% דיווחו כי בתור ילדים הן הוכו ע"י הורה או מטפל עד למצב שבו היו להן חבורות ו/או שהן נפצעו (Farley & Barkan, 1998).

כמו כן, מספר כותבים ערכו מחקרים לגבי ריבוי התוקפים בהתעללויות שעברו הנערות בילדותן:

  • 57% מהנשים בזנות דיווחו על התעללות מינית בילדות ע"י ממוצע של שלושה מתעללים (Farley & Barkan, 1998).
  • 60% מהנשים בזנות עברו התעללות מינית בילדותן ע"י שני מתעללים בממוצע, במשך תקופה ממוצעת של 20 חודשים ! (Silbert & Pines, 1983 אצל גור, 2004).
  • 67% מהנשים נאנסו ע"י אביהן (או דמות אב בחייהן) בהתפלגות של: 33% ע"י אב ביולוגי, 30% ע"י אב חורג או אב במשפחה האומנת, ו-4% ע"י גבר שחי עם אימן (Silbert & Pines, 1983 אצל גור).
  • 28% עברו התעללות מינית ע"י אח שלהן (Silbert & Pines, 1983 אצל גור, 2004).
  • 17% עברו התעללות מינית ע"י דוד במשפחה (Silbert & Pines, 1983 אצל גור, 2004).
  • 15% ע"י קרוב משפחה אחר (Silbert & Pines, 1983 אצל גור, 2004).

נתונים אלו מחדדים את מורכבות ההתעללות המינית בתוך התא המשפחתי; הן בהיבט של האלימות שהן חוו בתוך הסביבה המגדלת והמחנכת, והן בהיבט של הימצאות יותר מדמות תוקפנית אחת בחייהן. ההשלכות של תופעת גילוי העריות לכשעצמה הן קשות ועמוקות. אפשר רק לדמיין כיצד מרגישה נערה או ילדה צעירה כאשר היא נפגעת מיותר מבן-אדם אחד במשפחתה וכיצד זה משפיע על בניית אישיותה ועולמה.

מספר מחקרים מראים כי עבר של גילוי עריות והתעללות מינית בילדות משפיע באופן ישיר על בניית העולם הפנימי של הנפגע/ת. עפ"י Miller (אצל גור, 2004 ("שחקרה נשים שעוסקות בזנות רחוב במילווקי, טוענת כי ניצול מיני במשפחה מהווה אימון לשימוש במנגנון של ניתוק רגשי במהלך מין" (גור, 2004 עמוד 9). מעבר לזאת, גדילה בסביבה פוגעת ומתעללת (בעיקר בהיבט מיני ופסיכולוגי) מעוותת את תפיסת הערך העצמי של הילד/ה. גור מצטטת ממחקר של James & Meyerding בשנת 1977 וכותבת כי "בנוסף להפרדה שעושים הקורבנות בין רגשות ובין פעילות מינית, משתנה הדימוי העצמי של הילדה כתוצאה מההתעללות המינית, והיא מתחילה לתפוס את עצמה כאובייקט להשפלה מינית" (גור, 2004). למעשה גדילה בבית מתעלל "מלמד" את הילד/ה לפתח סובלנות כלפי יחסים אישיים מקרבנים שמהווים פרה-דיספוזיציה להתדרדרות לזנות (Silbert & Pines, 1983 אצל גור, 2004).

Vanwesenbeeck (1994) מציגה תיאוריה שמקשרת בין התעללות בילדות לבין נסיבות ההימצאות בזנות בחיי הנערות. היא טוענת כי לאנשים שעברו טראומה מינית בילדות יש נטייה לחשוף את עצמם (יתר על המידה) למצבים או סיטואציות קשות ומכבידות, יותר מאוחר בחייהן, בהם הן ממלאות את תפקיד הקורבן. למעשה, בחיים בזנות הן חושפות את עצמן לסיכונים רבים והעובדה שהסביבה שלהן (לקוחות, סרסורים, וכו') מתייחסת אליהן בצורה משפילה רק מאששת ומאשרת את הדימוי העצמי הנמוך ומאמתת אותו בעיניהן.

אף על פי שגילוי עריות וניצול מיני מוקדם נמצא באחוזים גבוהים בהרבה יותר בקרב נשים ונערות בזנות – לא כל הנשים "מרשות לעצמן" לקשר בין העבר הקשה של ההתעללות שעברו (שאותו רבות מדחיקות) לבין העובדה שהן כיום בזנות (Farley et al. 1998). עובדה זו מדגישה את מורכבות החוויה הקשה של ניצול מיני, שהרבה א/נשים מעדיפים לשכוח, לצד ההשפעה ארוכת הטווח בקרב נפגעי התעללות וניצול מיני.

בריחה מהבית ההרוס

למרות שגילוי עריות והתעללות מינית הינם בעלי משקל רב בגורמים המרכזיים המסברים את כניסת הנשים לזנות, מכלול של גורמי כניסה נוספים כגון התעללות פיסית ופסיכולוגית, משפחה לא מתפקדת, בריחה מהבית, מסבירים את מורכבות תהליך הכניסה לחיים בזנות. אחד מהתהליכים הדומיננטיים הוא הבריחה של הנערה (בדרך כלל בגיל התבגרות צעיר) מהבית ההרוס ולרוב המתעלל, בו היא נמצאת. מחקרים רבים מראים כי מרבית מהנערות המתבגרות הנמצאות בזנות למעשה ברחו מהבית וחיות ברחוב (Silbert & Pines, 1981; Bagley & Young, 1987; McClanahan et al., 1999; Flowers, 2001; אצל גור)

מספר רב של מחקרים מראה כי בין 64% ל 100% מהאנשים בזנות דיווחו על בריחות מהבית שקדמו לחיים בזנות (Mathews, 1987; Silbert & Pines, 1981; Bagley & McDonald, 1984 אצל גור, 2004; Farley & Barkan, 1998; Farley, 2004). בפרט, McClanahan. טוען כי לבריחה מהבית יש השפעה דרמטית על הכניסה לחיים בזנות בגיל ההתבגרות (אצל גור, 2004). אולם החוקרים מציינים כי בריחות מהבית הוא גורם סיכון לעסוק בזנות רק בילדות או בהתבגרות. אך בהתחשב בעובדה כי גיל הממוצע לכניסה לזנות עומד על 14! אין ספק שהבריחות מהבית מהוות גורם כניסה דומיננטי בחייהן של הנערות.

עפ"י Dworkin (1997) מחסור בבית, לצד עבר של גילוי עריות וחיים בעוני, הוא תנאי מקדים ליצירת תת-אוכלוסייה שיכולה להתדרדר לזנות. על פי ניסיוננו אין ספק שנערות שבורחות מבית מתעלל נמצאות במצב מאוד פגוע ופגיע וההיחשפות לחיי הרחוב רק מגבירה את מצוקתן. לבטח, חסרונו של מקלט בטוח אשר יכול להוציא את הנוער מחיי הרחוב לתמוך בו נפשית ולהקנות לו כלים לעצמאות כלכלית בהחלט משמש כגורם נוסף במערכת המורכבת הזו.

מהומלסיות לחיים בשולי החברה וכניסה לאוכלוסיית מצוקה

על פי מחקר Farley של (2003) 75% מהנשים בזנות היו הומלסיות (דיירות רחוב) וחסרות בית באיזשהו שלב בחייהן. נתון זה מאשר את הקישור בין הבריחה מהבית בגיל ההתבגרות לחיים בזנות. חיי הרחוב חושפים את הנערה לסביבה אלימה, שהיא שוות ערך (אם לא יותר אלימה) לבית שבו גדלה. החיים בשולי החברה וההתערות בחברה עבריינית רק מאששים את תחושת חוסר הביטחון והתקווה לחיות בחברה נותנת, אוהבת ומתפקדת.

כמו כן, "מקרים מראים כי בקרב צעירות שעברו התעללות מינית קיימת פגיעה בכישורים חברתיים, ובמקרים רבים הן דחויות ע"י קבוצת השווים הנורמטיבית, ולכן יוצרות קשרים עם קבוצות שוליים עברייניות" (גור,2004) יתרה מזאת, המשמעות של כך היא שנערות אלו אינן הולכות לבית הספר כמו נערות רגילות בגילן, ואינן מקבלות תמיכה ממשפחתן ובכך ממשיכות את החמרת היבדלותן מהחברה הנורמטיבית. חיי הומלסיות לרוב מצביעים על בריחה ממוסדות ציבור, חוסר בחינוך בסיסי (כגון השלמת עשר שנות לימוד), חוסר תמיכה כלכלי ורגשי, התדרדרות לסמים, יחסים מקרבנים ולרוב לחיים בסביבה אלימה, טראומטית ועבריינית. כל אלו, מובילים לחיים בעוני ולמצוקה כלכלית, חברתית ונפשית עמוקה. "הפגיעות הכלכלית והאפשרויות המוגבלות בקרב נשים עניות מתוארות בספרות כגורמים משמעותיים בגיוס נשים לזנות" (Farley & Kelly, 2000 אצל גור 2004). אך עם זאת, Dworkin (1997) מסבירה שעוני בפני עצמו אינו גורם כניסה לזנות; היא טוענת כי בעולם המערבי נשים הנכנסות לחיים בזנות הן לא רק עניות, אלא גם קורבנות של התעללות מינית בילדות, וגם חסרות בית (גור, 2004).

גלגל של מסכת אירועים מקרבנים

המחקר Mansson & Hedin של  (1999) מראה כי הדרך לזנות או לכל עיסוק אחר ב"תעשיית המין" למעשה מורכב מאותה שרשרת ארוכה של אירועים הרסניים שהצטברו לאורך השנים. "אנחנו מדברים על גלגל של ויקטימיזציה (קירבון) עצמית מאופיינת ע"י אי יכולת להתחבר עם הרגשות, התעללות וניצול מיני בילדות או בגיל ההתבגרות, חווית אונסים – עד לכדי שהאישה נחבטה כל כך הרבה פעמים בחייה שהיא מאבדת צלם אדם נורמאלי – כאשר בסיום מסכת האירועים הזו באמת רואים את הנשים הללו בזנות". אלמנט מרכזי בתהליך ההתדרדרות לזנות הוא השילוב בין מאורעות העבר ההרסניים עם בטחון עצמי לקוי (והכוונה לביטחון עצמי נמוך הרבה מהרגיל) שבאופן תמידי מושרש עמוק יותר ע"י הסביבה האלימה בה היא נמצאת, שרק מדגישה לנשים את הבידוד או הניתוק החברתי שהן חשות.

סיכום

תהליך הכניסה לזנות הוא תהליך מורכב ביותר. לעיתים מספיק שמתקיים אחד מהגורמים (או שילוב של מספר גורמים) כדי שתהליך ההתדרדרות לזנות יתרחש; ולעיתים כל הגורמים צריכים להתרחש בכדי שנערה תתייאש מהתמודדות עם הקשיים בחייה ותיכנע לחיים בזנות. בכל מקרה, אין ספק כי עבר של התעללות מינית, הזנחה כרונית, בעיות בבית או בבית הספר, בריחה מהמסגרות, חיים בשולי החברה, התמודדות עם עוני, קשיים, חוסר אונים, ניצול מתמשך, עבר של יחסים מקרבנים ומסרסרים, היחשפות לסמים, משפיעים, מגבירים ומזרזים את האפשרות של נערה צעירה להיכנס לתוך הזנות, עוד בגיל ההתבגרות.

מתוך: אמיאלה קופמן, 'מהי זנות, תובנה לתוך קהילת הנשים בזנות, תאור מצב', 2005.

בעמותת תודעה רואים בזנות תופעה שמשמעה ניצול בני אדם, גברים ונשים כאחד. בחסות המעטה הציני של "חופש העיסוק", נשים וגברים הלכודים בזנות נפגעים בדרכים בלתי הפיכות בגופם ובנפשם. קרא עוד

עזרו לנו לממש את מטרות העמותה ולהשפיע!
תרמו עכשיו לעמותת תודעה

טלפון: 03-9099119

ת.ד. 33290 תל אביב

todaa.hasbara@gmail.com