נזקים נפשיים

נזקים נפשיים

האלימות הקבועה של הזנות, ההשפלה הכרונית, חוסר הכבוד של החברה, שנאת הנשים וניצולן ע"י החברה – כל אלו פועלים כהשפעות שליליות קבועות בבריאות הנפש של האישה החל מהפרעות פוסט טראומטיות וכלה בדיכאון קליני והתאבדות (Parriott, 1994). מבלי שנבין את הנזק הפסיכולוגי שנגרם כתוצאה מהזנות, אין אנו מסוגלים לדעת כיצד לעזור לניצולות הזנות (Farley & Barkan, 1998).

פוסט טראומה – PTSD

PTSD – Post Traumatic Stress Disorder, הידועה בעברית כ-'הפרעת דחק פוסט טראומטית' היא הפרעת לחץ פסיכולוגית המתרחשת אחרי חוויה קשה ומפחידה, כמו ניצול מיני, התעללות, קרב וכיו"ב. PTSD יכול לפגוע בכל אדם, בכל גיל, שנחשף לאירוע טראומטי בו חווה טרור, איום על חייו, על איברי גופו או שפיותו, ושיכולתו להתמודד עם האירוע הכריעה אותו או הלמה בו מעבר ליכולתו.

לפי הגדרה של מדריך IV-DSM הקריטריונים לאבחון הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) הם:

  1. אדם החווה, היה עד, או עמד בפני אירוע או אירועים שכללו סכנת מוות ממשית, או חבלה חמורה, או איום על החיים או על השלמות הגופנית של עצמו או של אחרים.
  2. תגובת האדם כללה פחד עמוק, תחושת חוסר אונים ותחושת זוועה.

הסימפטומים של PTSD מתחלקים לשלוש קטגוריות:

  1. חוויה מחדש, באופן פולשני – לאנשים עם PTSD יש פלשבקים של הטראומה כאילו היא מתרחשת שוב ושוב. הסימפטומים הפולשניים יכולים לבוא לידי ביטוי כתמונות, סיוטים, הזיות הזהות לחוויית הטראומה מחדש. כל אלו יכולים לגרום לרגשות מצוקה אקוטיים עד לכדי איבוד קשר עם המציאות ולחזרה להתנהגות הקורבנית שהופיעה בעת התרחשות הטראומה.
  2. הימנעות – אנשים עם PTSD מנסים בכל מיני דרכים להימנע מכל דבר שעלול להזכיר להם את האירוע הטראומטי על ידי שימוש במנגנוני הגנה פסיכולוגיים (איבוד התחושה הרגשית, דיסוציאציה, ומחלות פסיכוסומאטיות) ובשימוש בסמים ואלכוהול בכדי להשכיח זיכרונות או רגשות הקשורים לטראומה.
  3. עוררות יתר – סימפטומים של התעוררות פסיכולוגית ופיסיולוגית שכיחים אצל אנשים עם PTSD. לעיתים קרובות הם קופצניים, נבהלים בקלות, רגזניים, עומדים כל הזמן על המשמר, סובלים מקשיים בריכוז, סיוטים, נדודי שינה עד לכדי התקפי פאניקה מלווים בקוצר נשימה וכאבים בחזה.

רק בשנים האחרונות החלו לחקור את ההשפעה הנפשית של החיים בזנות על הנשים באופן מעמיק. ב-1998 ערכו Farley ועמיתים מחקר ראשוני מסוגו אשר יצא לבדוק כמה מהנשים בזנות סובלות מהפרעת דחק פוסט-טראומטית ברמה העולמית. המחקר הראשון שנערך ב-1998 ונעשה בחמש ארצות שונות היה הראשון מסוגו. המחקר הראה תמונת מצב חמורה על חווית הטראומה שבזנות.

  • 67% מתוך 475 המשתתפות במחקר ענו על הקריטריונים של PTSD בסוגי זנות שונים בחמש ארצות שונות (Farley et al., 1998).
  • 76% מתוך 475 המשתתפות במחקר ענו על הקריטריון האבחון של PTSD חלקי בחמש ארצות (Farley et al., 1998).

בשנת 2003 הם חזרו על המחקר ואף הכפילו את היקף האוכלוסייה וכללו בו נשים מתשע ארצות שונות! תוצאות המחקרים הם כדלקמן:

  • 68% מתוך 854 המשתתפות במחקר ענו על הקריטריונים של PTSD בסוגי הזנות השונים בתשע ארצות שונות (Farley et al., 2003).
  • לא נמצא שום הבדל בחומרת אחוז אבחון ה- PTSD בכל הארצות והתרבויות בהן נערך המחקר – קנדה, קולומביה, גרמניה, מקסיקו, דרום אפריקה, תאילנד, טורקיה, ארה"ב וזמביה (Farley et al., 2003; Farley et al., 1998).
  • למרות שבמחקר זה נמצאה אלימות גבוהה יותר בזנות רחוב (בהשוואה לזנות בבתי בושת) לא נמצא כל הבדל באחוזי האבחון של PTSD בין סוגי הזנות השונים בכל הארצות בהן נערך המחקר (Farley et al., 1998).
  • ממצאי המחקר סתרו את המיתוסים המקובלים כי זנות רחוב היא החמורה ביותר, וכי מיסוד הזנות יפחית את רמת האלימות, הסיכון, והטראומה של הזנות (גור, 2004)

לסיכום: נתונים אלה מראים כי הטראומה הפסיכולוגית היא חלק בלתי נפרד מהזנות. הנזקים מהזנות בלתי תלויים במקום בו מתרחשת הזנות, והינם חובקי עולם.

בכדי להבין את המשמעות של אחוז אבחון ה- PTSD בקרב נשים שבזנות – להלן כמה דוגמאות השוואתיות המתייחסות לקהילות אבחון מקבילות של PTSD. (זומר, 2000; Farley & Barkan, 1998 Farley et al.,1998;):

  • בקרב פליטים פוליטיים שהיו קורבנות לאלימות ועינויים – 51%.
  • בקרב משוחררי מלחמת וייטנאם – 51%.
  • בקרב נשים מוכות – 45%.
  • בקרב נשים בטיפול עקב תקיפות גופניות ומיניות בבגרותן – 37%.
  • בקרב נשים בטיפול עקב היסטוריה של התעללות בילדות – 31%.

להזכירכם: אחוז אבחון ה – PTSD אצל נשים בזנות גבוהה מכל אלו ועומד על 68%!

ישנה חוסר מודעות בקרב מטפלים רפואיים ופסיכולוגיים לגבי אבחון נשים שעברו התעללות מינית ופיזית כבעלות PTSD, ובעיקר לגבי נשים שנמצאות או היו בזנות. עדות מניצולת זנות אמריקאית מתארת את הסימפטומים שהפסיכולוגית שלה התעלמה מהן:

"אני תוהה למה אני ממשיכה ללכת לפסיכולוגים ולספר להם שאני לא יכולה לישון בלילה ושיש לי סיוטים. הם לחלוטין פוסחים מעל העובדה שהייתי בזנות ושהרביצו והכו אותי עם לוחות של 2 על 4. אצבעות הידיים והרגליים שלי נשברו ע"י סרסור(ים), ונאנסתי יותר מ-30 פעם! למה הם מתעלמים מזה?"

(Farley & Barkan, 1998)

עפ"י המחקרים של Farley נמצא כי:

  • חומרת PTSD נמצאה כקשורה ישירות לתקיפות האונס אצל נשים בזנות (Farley & Barkan, 1998).
  • ככל שהמעורבות בזנות יותר אינטנסיבית כך הסימפטומים לPSTD- היו יותר חזקים (Farley, 2004).

כמו כן, הסימפטומים של הפרעת דחק פוסט טראומה מורכבת יכולים להצטבר לאורך החיים של האדם. מספר מחקרים מדווחים על התאמה חיובית בין היסטוריה של ניצול מיני בילדות לבין סימפטומים של PTSD בנשים בוגרות (גור, 2004). מכיוון שכמעט לכל הנשים בזנות יש היסטוריה של התעללות מינית בילדותן, זה ללא כל צל של ספק תרם ותורם למצבן הנפשי ולסימפטומים הנוכחיים של PTSD (Farley et al., 1998).

CPTSD – הפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת

תוצאה ארוכת טווח נוספת של החיים בזנות היא הפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת (CPTSD, complex PTSD). Herman (1992) מתארת את השינויים ארוכי הטווח אצל ניצולי טראומה כרונית בוויסות הרגשות, בתודעה, בתפיסה העצמית ושל התוקף, ביחסים עם אנשים אחרים ובשינויים במערכת ההבנה של הסביבה בכלל. כל השינויים האישיותיים הללו נכללים בהגדרה המקיפה של הפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת (Complex PTSD) ע"י חוקרים כגון Herman ואחרים שכן הם נובעים מחשיפה מתמשכת לסביבה אלימה וטראומטית (Farley et al., 1998; Farley, 2003).

הסימפטומים של הפרעת דחק פוסט טראומתית מורכבת:

  1. היסטוריה של הימצאות בשליטה רודנית פרק זמן ממושך (חודשים או שנים) בחיי המין והמשפחה, כולל נפגעי אלימות במשפחה, התעללות גופנית או מינית מתמשכים בילדות וניצול מיני מאורגן של כנופיות.
  2. שינויים בוויסות הפעילות הכוללים: דיספוריה (עצבות, דיכאון קל עד בינוני) מתמדת; מחשבות התאבדות כרונית; חבלה עצמית; זעם מתפרץ או עצור ביותר (עשוי להופיע לסירוגין); מיניות כפייתית או עצורה ביותר (עשויה להופיע לסירוגין).
  3. שינויים בתודעה הכוללים: אמנזיה (שכיחה) או היפר-אמנזיה בקשר לאירועים הטראומטיים; אפיזודות דיסוציאטיביות חולפות; נתק מן העצמי ואובדן תחושת המציאות; התנסות חוזרת בחוויות, אם בצורת סימפטומים פולשניים של הפרעת דחק פוסט טראומטית, ואם שקיעה במחשבות.
  4. שינויים בתפיסת העצמי הכוללים: הרגשת חוסר אונים או שיתוק העצמי; בושה, אשמה, האשמה עצמית; הרגשת טומאה או הכתמה (סטיגמה); הרגשת שונות גמורה מבני אדם אחרים (עשויה לכלול הרגשות מיוחדות, בדידות מוחלטת, הרגשה שאיש לא יכול להבין, וזהות לא אנושית).
  5. שינויים בתפיסת המתעלל הכוללים: שקיעה במחשבות על היחסים עם המתעלל (כולל מחשבות נקם); ייחוס לא מציאותי של כוח מוחלט למתעלל (זהירות: הערכת הוויות הכוח שמעריך הקורבן יכולה להיות מציאותית יותר מזו של הקלינאי); אידיאליזציה או הכרת טובה פרדוקסאלית; הרגשת יחסים מיוחדים או על טבעיים; הפנמת השקפת עולמו של המתעלל ורצון לרצותו.
  6. שינויים ביחסים עם האחרים הכוללים: בידוד והסתגרות; שיבוש ביחסים אינטימיים; חיפוש חוזר ונשנה אחר מושיע (יכול להופיע לסירוגין עם בידוד והסתגרות); חשדנות מתמידה; כשלון בהגנה עצמית.
  7. שינויים במערכת משמעות: אובדן האמונה בתמיכה ובאמון; הרגשת חוסר תוחלת וייאוש.

 נזקים נפשיים אחרים: דיסוציאציה, הפרעות חרדה, דיכאון ועוד

כמה חוקרים אקדמאיים תיארו את מנגנוני ההגנה הפסיכולוגיים המתפתחים ע"י האישה בכדי לשרוד בזנות (כגון: Barry, 1995; Hoigard and Finstad, 1992; Leidholdt, 1993; Ross et al., 1990; Vanwesenbeeck,1994). מתוכם, מנגנוני הגנה הכי תכופים ועקביים הם: פילוג או חצייה במודעות ובזיכרונות, ניתוק מהגוף, דיסוציאציה, אמנזיה (שיכחון), החבאה של הזהות העצמית האמיתית (תכופות עד שהזהות שלא בזנות מתחילה להיטשטש), דיפרסונליזציה, הכחשה, ועוד.

בשנים האחרונות הפרעות דיסוציאטיביות אובחנו בקרב נשים שעוסקות בזנות (Farley, 2004). הפרעת זהות דיסוציאטיבית – חלקים מן האישיות מקבלים אוטונומיה יחסית, ופועלים ללא דיאלוג ביניהם. המטופל מדווח על זמנים חסרים שאינו יודע מה התרחש בהם. כמו כן מאובחני הפרעות דיסוציאטיביות יכולים ללקות ב-אמנזיה דיסוציאטיבית, בה קיימת שכיחה טוטלית או חלקית בעברו במיוחד מהאירועים הטראומטיים. הדיסוציאציה היא תוצאה הן של ההתעללות המינית בילדות, והן של האלימות המינית במהלך העיסוק בזנות. הפרעות דיסוציאטיביות שכיחות בקרב נשים בכל סוגי הזנות: מכונים, נערות ליווי, מועדוני חשפנות ובתי בושת. (Ross, Farley, & Schwartz, 2003).

הפרעות נלוות היכולות להופיע לצד הפרעת דחק פוסט טראומטית ו/או דיסוציאציה הן דפרסונליזציה והפרעת אישיות גבולית. דפרסונליזציה – תחושה חוזרת וקיצונית של ניתוק מן הגוף ומן העצמי. הפרעת אישיות גבולית מאופיינת בחוסר יציבות בקשר אנושי, ברגש ובדימוי העצמי. תקופות חסרות רגש עלולות להתחלף באימפולסיביות לא מרוסנת ובעימות עם הזולת או העצמי, למשל התאבדות או יצירת חתכים שטחיים בגפיים או בבטן. בולטת הרגישות כלפי נטישה. האישיות הגבולית מאופיינת בחוסר קשר בן הרגש לקוגניציה.

כמו כן, נמצא שהביטוי של הפרעת דחק פוסט טראומטית יכול להתבטא בסוגים שונים של הפרעת חרדה המאופיינת על ידי חרדה קיצונית וממושכת ללא גירוי חיצוני נראה לעין. סימפטומים של הפרעות חרדה הם קהות רגשית וצמצום האישיות, תגובה מאוחרת כתוצר של קהות רגשית, ותסמונת פאניקה המאופיינת בהתקף פתאומי של דריכות.

עוד תופעה נפוצה בקרב נשים בזנות היא הפרעות פסיכוסומאטיות (או הפרעות סומוטופורמיות). הפרעה פסיכולוגית זו מאופיינת על ידי קיום סימפטום גופני, לא רצוני, שאין לו סיבה ביולוגית. כדוגמת שיתוק של איברים או חושים, כאבים והפרעות בדרכי העיכול והמין. הרבה נשים אשר היו או נמצאות בזנות סובלות משיתוק אברים או סימפטומים גופניים לא רצויים אשר בלתי ניתנים להסברה, פרט לכך שהם נובעים מתוך מצוקה נפשית עמוקה.

מתוך: אמיאלה קופמן, 'מהי זנות, תובנה לתוך קהילת הנשים בזנות, תאור מצב', 2005.

בעמותת תודעה רואים בזנות תופעה שמשמעה ניצול בני אדם, גברים ונשים כאחד. בחסות המעטה הציני של "חופש העיסוק", נשים וגברים הלכודים בזנות נפגעים בדרכים בלתי הפיכות בגופם ובנפשם. קרא עוד

עזרו לנו לממש את מטרות העמותה ולהשפיע!
תרמו עכשיו לעמותת תודעה

טלפון: 03-9099119

ת.ד. 33290 תל אביב

todaa.hasbara@gmail.com