המצב המשפטי בארץ

המצב המשפטי בארץ

על פי החוק הישראלי, הזנות כשלעצמה אינה עבירה פלילית. עם זאת, חוק העונשין – התשל"ז 1977 מגדיר כעבירות פעולות הקשורות בזנות, והן:

• סרסרות למעשי זנות.

• הבאת אדם לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות.

• ניצול קטינים לזנות.

• סחר בבני אדם לעיסוק בזנות (על פי חוק איסור סחר בבני אדם (תיקוני חקיקה) התשס"ז-2006).

• גרימה לעזיבת המדינה לשם זנות או עבדות.

• החזקה של מקום לשם זנות או השכרתו לשם כך (ועדת החקירה הפרלמנטארית לענייני סחר בנשים, מרץ 2005).

• פרסום זנות.

החוק לאיסור צריכת זנות וטיפול בקהילה, אשר עבר בקריאה טרומית בכנסת ישראל בחודש פברואר 2012, נועד לצמצם את היקף הזנות בישראל על ידי הפחתת הביקוש.

כאמור, בישראל הזנות עצמה אינה בלתי חוקית. מותר לאשה או לגבר לעסוק בזנות, ובלבד שהם בגירים ושאינם  מחזיקים דירה או מקום אחר לשם כך או עוברים עבירות נלוות אחרות. החוק מגדיר כעבירות חמורות ביותר את עבירות הסחר והאחזקה בכפיה. האיסור הפלילי והעונש החמור בצד עבירות אלה, בשילוב עבודת אכיפה יעילה של משטרת ישראל, הביאו לירידה משמעותית בשנים האחרונות בהיקפי הסחר בנשים שאינן ישראליות לצרכי זנות בישראל.

באשר לסרסרות ושידול לזנות, החוק אמנם מגדיר אותן כעבירות פליליות, אך קיימים בנוגע אליהן קשיי אכיפה וכן מדיניות אכיפה שאינה חד-משמעית. בשל כך, האיסור הפלילי עליהן לא הועיל בהפחתה ממשית של היקפי הזנות בישראל. נטען גם כי בשל הירידה בהיקפי הסחר בנשים זרות עלה הביקוש לזנות מקומית והיקפי הזנות עלו במקביל לירידה בהיקפי הסחר.

בישראל הזנות אינה ממוסדת, בשונה מהולנד, גרמניה וניו זילנד למשל, בהן הזנות נחשבת כמקצוע ונשים בזנות וכן מוסדות שמעסיקים אותן  נדרשים להרשם כעסקים לגיטימיים וכעובדות בזנות ולשלם מיסים לאוצר המדינה. באי-מיסוד הזנות מחד ובהגדרת שידול לזנות, סרסרות או ניהול מקום בו מתקיימת זנות כעבירה מאידך, קבע החוק בישראל כי הזנות אינה משלח יד, עיסוק או עבודה, וכי אין להתייחס אליה ככאלה.

מטרת הצעת החוק לאיסור צריכת זנות לשנות את המצב החוקי בישראל ולהטיל לראשונה אחריות פלילית על לקוחות אשר יצרכו שירותי מין בתשלום.

 למה להיאבק דווקא בצרכני הזנות?

  • כי בישראל יש כ- 15,000 נשים, גברים, קטינים וקטינות במעגל הזנות, ומשום שרוב רובם/ן הגיעו לזנות בגיל מוקדם ביותר – הרבה לפני "גיל ההסכמה" (הגיל הממוצע לכניסה לזנות כיום עומד על 12-14). קשה במצב כזה לדבר על "בחירה חופשית" (ואף החוק קובע שלא ניתן להגדיר זאת כך).
  • כי רובם/ן הגיעו לזנות מתוך מצב של מצוקה כלכלית ורווחתית גדולה, ולרוב גם עם רקע של פגיעות מיניות בילדות. גם במצב כזה קשה לדבר על "בחירה חופשית".
  • כי המצויים והמצויות במעגל הזנות חווים וחוות פגיעה נפשית קשה, ורובם מתמודדים עם תופעות של פוסט טראומה (בדומה להלומי קרב). ההתמודדות הקשה עם נזקי הזנות ועם הטראומה במקרים רבים מובילה אותם לשימוש בחומרים ממכרים.
  • כי המצויים והמצויות במעגל הזנות חווים אלימות על כל סוגיה, וכן פגיעות פיזיות שנובעות מתחלואה גבוהה, מהידבקות במחלות מין (בשל לקוחות שמסרבים לשים קונדום או שאונסים אותם/ן ללא קונדום), מהזנחה ומבריאות לקויה (בשל בושה או פחד להיבדק או בשל סרסור שלא מאפשר זאת), מאלימות של סרסורים ושל לקוחות (חניקות, כיבוי סיגריות, פגיעות סכין, שוד אלים, אונס ורצח).
  • כי נשים במעגל הזנות חוות שיעור תמותה גבוה יותר מכל אוכלוסיה אחרת בישראל, ותוחלת חיים נמוכה משמעותית (כ-50 שנה).
  • כי כאמור, קשה לכנות את הבחירה בזנות "בחירה חופשית". מחקרים של ד"ר ענת גור, ד"ר מליסה פארלי ואחרים מראים כי 70%-90% מהנשים בזנות עברו התעללות בילדותן – גילוי עריות, אונס או פגיעה אחרת וכי הזנות היא דפוס חוזר של תוצאות הפגיעות הללו.
  • כי מעטות הבוחרות להישאר בזנות – מוטיב חוזר בעדויות הוא רצון להפסיק שלא ממומש. הסיבות לכך מגוונות: פחד מהתחלה חדשה ולא מוכרת לאחר שנים של זנות (כשאישה בזנות מגיל 14 יהיה לה קשה להאמין שהיא בכלל מסוגלת לעשות משהו אחר..), כפייה של סרסורים ופחד מהם, התמכרות לחומרים ממכרים ופחד מקריז אם לא יהיה כסף מיידי למנת הסם או האלכוהול הבאה, בשל מצוקה כלכלית שמתורגמת לחרדה כלכלית ואי-אמון ביכולת להשיג כסף מיידי באופן אחר. הרוב מספרות על מצוקות, על קשיים, על הקרבה למען הילדים, ועל הישארות בזנות מחוסר ברירה, כשמוטיב הפחד והחרדה חוזר, כפי שנראה לעיל, שוב ושוב.
  • כי נשים רבות במעגל הזנות מקבלות 15-20 לקוחות ביום. כי יש כאלו שלפעמים שוכבות עם כמה גברים בשעה (!).
  • כי ממחקרים שנעשו בקרב לקוחות הצורכים שירותי מין בסקוטלנד ובבריטניה עולה, כי תופעות של צריכת זנות מחד ושל אלימות כלפי נשים מאידך הן בלתי נפרדות אחת מהשניה (כך גם ניצפה בנוואדה שבארה"ב, בה הזנות ממוסדת וניכרת עליה בשיעורי האונס בקרב האוכלוסיה הכללית).
  • כי בישראל יש בחודש ממוצע כמליון ביקורים של לקוחות (לא מליון לקוחות) לצריכת זנות בבתי בושת, בזנות רחוב, במכוני לווי, במכוני עיסוי, בזנות באינטרנט, בדירות דיסקרטיות וכן במועדוני חשפנות.
  • וכי מחקרים אודות זנות, על המודלים השונים להתייחסות אליה (חקיקת-נגד, מיסוד או הפללת לקוחות ושיקום המצויים והמצויות במעגל הזנות) מראים באופן חד-משמעי כי צריכת זנות היא עניין תרבותי, הניתן לשינוי על ידי הסברה, חקיקה ושינוי תודעתי. צריכת שירותי מין מוטמעת בתרבות שלנו (מסיבות רווקים, "טקסי חניכה" לנערים על ידי חברים, אחים ולפעמים אפילו אבות, בילוי של חיילים וכדומה), ועניין תרבותי ניתן לשינוי בעזרת הסברה – כפי שקרה באשר לעבדות – גם אלו שנאבקו למען כך שמעו תגובות כגון "עבדות תמיד הייתה ותמיד תהייה", והרוב לא האמינו שהעבדות אי-פעם תפסק.

תוצאות חוקים דומים במדינות שונות

ביולי 2010 פרסמה ממשלת שבדיה דו"ח הערכה על השפעת החוק שעבר בה בשנת 1999, האוסר על צריכת שירותי מין בתשלום. מאז מדינות נוספות אימצו את המודל השוודי, ובהן נורווגיה (2009), איסלנד (2009) וצרפת (2013), ומדינות נוספות, כגון אירלנד, מצויות בתהליכים לקידום חקיקה דומה.

נתונים שפרסמו מדינות אלו, ארגוני זכויות אדם וארגוני נשים מלמדים כי הציבור במדינות אלה תומך בחקיקה וסבור כי יש לפעול כנגד לקוחות הזנות ולאסור צריכת שירותי מין בתשלום. היקפי הזנות ירדו במדינות אלה: ירידה משמעותית בשנה הראשונה שלאחר חקיקת החוק ולאחריה עליה הדרגתית המושפעת מרמת אכיפה שאינה מספקת, אך לשיעורים נמוכים יותר משהיו טרם החקיקה.

תוצאה חיובית ביותר שנצפתה היא, שמספר הנשים הפונות למרכזי הסיוע ומבקשות סיוע להיחלץ ממעגל הזנות עולה באופן מתמיד במדינות בהן החוק עבר. כמו-כן, היקפי הזנות במדינות אלה נמוכים משמעותית (עד כדי 1/3) לעומת היקפי הזנות במדינות אשר מיסדו את הזנות כגון הולנד או גרמניה.

בנורווגיה ובשוודיה הוגדלו המשאבים המוקצים לשיקום נשים בזנות (מתן תמיכה סוציאלית, נפשית וכספית, והכשרה מקצועית), בכדי לסייע לכמה שיותר נשים להיחלץ ממעגל הזנות. זאת מתוך הבנה כי הנשים שנותרות במעגל הזנות נאלצות לפגוש לקוחות שהאיסור הפלילי לא הרתיע, שעלולים להיות מהאלימים והכוחניים יותר.

למידע נוסף על חוקים לאיסור צריכת זנות במדינות אירופה.

חוק "איסור צריכת זנות וטיפול בקהילה" בישראל

קשת של ארגוני זכויות אדם וארגוני השיקום והסיוע למצויים במעגל הזנות פועלים לאימוץ המודל השוודי ומקדמים חקיקה האוסרת צריכת זנות בישראל. ארגונים אלו מודעים לאתגרים הכרוכים ביישום החוק ומבינים כי בצד ההצלחות הצפויות של החוק בצמצום היקף הזנות, עשויים להיות גם קשיים. אך הארגונים, ובינם גם מכון תודעה, ממשיכים לפעול לחקיקת החוק משום שהמאבק כנגד צריכת זנות בישראל הינו מאבק ערכי על כבוד האדם ושלמות גופו ועל כבוד האישה ושלמות גופה ועל היותנו חברה שיש בה חמלה וערבות הדדית ושאינה מפקירה איש או אישה לגורלם.

חברה ערכית אינה יכולה להרשות לחבריה לנצל את מצוקתם של גברים, נשים, קטינים וקטינות שנסיבות חייהם הקשות הביאו אותם לעסוק בזנות ולהעמיק עוד ועוד את הפגיעה הנפשית והפיזית בהם, תוך שנעשה בהם שימוש כבחפץ לסיפוק צרכיהם ורצונותיהם של אלו ששפר עליהם גורלם שלא להיות במצב זה.

הצעת חוק איסור צריכת זנות וטיפול בקהילה (תיקוני חקיקה), התשס"ח-2008 (פ/3992/17) הונחה לראשונה על שולחן הכנסת על ידי חה"כ זהבה גלאון ואחרים כהצעת חוק פרטית בשנת 2008. ההצעה הוגשה שנית על ידי חה"כ אורית זוארץ ואחרים בפברואר 2012 ועברה בקריאה טרומית בכנסת ישראל. בשל פיזור הכנסת וקיום בחירות כלליות נפסק הליך החקיקה. בשנת 2013 הוחזרה ההצעה לשולחן ועדת השרים לענייני חקיקה, על ידי חה"כ זהבה גלאון ואחרות.

מי שמעוניין לסייע במאמץ להעברת החוק מוזמן ליצור קשר.

בעמותת תודעה רואים בזנות תופעה שמשמעה ניצול בני אדם, גברים ונשים כאחד. בחסות המעטה הציני של "חופש העיסוק", נשים וגברים הלכודים בזנות נפגעים בדרכים בלתי הפיכות בגופם ובנפשם. קרא עוד

עזרו לנו לממש את מטרות העמותה ולהשפיע!
תרמו עכשיו לעמותת תודעה

טלפון: 03-9099119

ת.ד. 33290 תל אביב

todaa.hasbara@gmail.com